<h1>תשובה להראב"ד מכת"י</h1>
<h2>דף נג:</h2>
ר' אברהם בר ר' דוד ז"ל אמר על חרב שאינו מטמא באהל שלא מצינו לו אלא מגע ומשא, דתניא בסיפרי [חוקת פיס' ה'] וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב למדנו לחרב שהוא כחלל והנוגע בו טמא טומאת שבעה. ותניא [שם] כל הורג נפש וכל נוגע בחלל, אמר ר' מאיר בהורגו בדבר המקבל טומאה הכתוב מדבר שמטמא בהסט, או אפילו זרק בו חץ והרגו בו, ת"ל כל הורג נפש וכל נוגע וכו', הרי לא מצינו לו טומאה אלא מגע ומשא. ויש מן הצרפתי' אומר שהחרב מטמא באהל ומפקי ליה מדתניא בסיפרי דבי רב ומייתי לה במס' נזיר פרק (ג') [כהן גדול (נ"ג ע"ב)] דתניא וכל אשר יגע על פני השדה, על פני השדה זה המאהיל על המת, בחלל (חרב) זה אבר הנחלל מן (המת) [החי] ויש בו כדי להעלות ארוכה, חרב הרי הוא כחלל, או במת זה המאהיל על כזית בשר מן המת, או בעצם [אדם זה רובע עצמות, או בקבר] זה קבר סתום דאמר מר טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. ואילו גבי נגיעה תניא וכל הנוגע בעצם או בחלל, בעצם זה עצם כשעורה, או בחלל זה אבר הנחלל מן החי ואין בו להעל' ארוכה, [או במת זה אבר הנחלל מן המת], או בקבר אמר ר"ש זה קבר שלפני הדבר. והא דייקי מהכא כיון דכתביה רחמנא גבי מאהילין ולא כתביה גבי מטמאין במגע ובמשא אלמא באהל נמי מטמא, זו היא הראיה שלהם. ואני אומר אינה ראיה, שלא היה לו לכותבו במקרא הזה לפי שהוא מדבר [על] ההזיה שנאמר והזה על האהל וכו', אי כתב רחמנא חלל חרב הוה אמינא מה חלל אין לו טהרה אף חרב אין לו טהרה ולאפוקי מידי טהרה (אקשיא) [אקשיה] רחמנא לחלל, ומ"ה כתביה גבי(ה) מטמאין והדר כתביה גבי(ה) טהרה שנאמר ועל כל הכלים, וחרב הרי הוא בכלל כל הכלים לקבל הזיה, ולעולם חרב אינו מטמא אלא במגע ובמשא דכתיבי בההיא כדכתיב וכל הורג נפש וכל נוגע בחלל דמהתם נפקי לן מגע ומשא כדכתיב, ואלו היה כדבריהן לא לישתמט תנא וליתניה לחרב בהדי(ה) טמאות שהנזיר מגלח עליהם הואי' והוא כחלל. וכן בפ"ב דאהלות שמפרש כל אותם שמטמאים באהל וכן כל אותם שמטמאים במגע ואין מטמאין במשא, ואילו היה חרב כחלל לכל דבר ה"ל למיתניה(ו) בהדיהו (ו)הנך שמטמאין במגע ובמש' ובאהל, מ"מ בין לדברי בין לדבריהם כהן אינו מוזהר עליו לא במגעו ולא במשאו דהיינו כלים הנוגעין במת שאין הנזיר מגלח עליהן ואין כהן מוזהר עליהן.
